החלטה בתיק ב"ש 3518/07

1.         בפניי בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים נגדו בת"פ 6131/07.

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של איומים, עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977; חבלה בכוונה מחמירה, עבירה לפי סעיף 329(א)(1) ביחד עם סעיף 29 חוק העונשין; עבירות בנשק, עבירה לפי סעיף 144(א) + (ב) ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין; ויריות באזור מגורים, עבירה לפי סעיף 340א ביחד עם סעיף 29 לחוק העונשין.

3.         בכתב האישום נטען כי ביום 10.8.2007 נסע תאופיק אגבריה (להלן: "תאופיק") במכוניתו בעיר אום אל פאחם. בשלב כלשהו של הנסיעה נעצר תאופיק ושוחח עם חברים, ותוך כדי כך חסם את הכביש. המשיב, שהגיע ברכבו למקום, ירד מהרכב והחל לצעוק לעבר תאופיק ואיים עליו, ובין היתר אמר לו "תבוא אתי לשכונת אל עיין בכדי לחנך אותך, מזמן אני חיפשתי לחנך אותך". בהמשך אותו יום, בשעות הערב, חזר תאופיק לביתו. בכניסה לבית פגש אותו המשיב, ניסה לתקוף אותו ואיים עליו.

4.         תאופיק נכנס לביתו, ומאוחר יותר יצא לשבת בחצר יחד עם אחיו מוחמד אגבריה (להלן: "מוחמד"), עם אביו אניס אגבריה (להלן: "אניס") ועם שכן ששמו פארס אגבריה (להלן: "פארס"). לפתע הגיעו למקום המשיב ביחד עם אחרים, ובהם מוחמד אגבריה, המכונה "שאשא" (להלן: "שאשא"). המשיב וחבריו היו מצוידים באלות, בנשק ארוך ובאקדח.

            נטען כי המשיב וחבריו תקפו במכות את תאופיק ואת פארס והכו בהם בראשם. כן הכו במוחמד בכל חלקי גופו.

            בהמשך, לאחר שהמתלוננים נאבקו במשיב ובחבריו, נסוגו האחרונים לכיוון השער, שם ירו המשיב ואדם נוסף. מיריות אלו שירה המשיב נפגעו תאופיק ומוחמד ונפצעו.

5.         בכתב האישום נטען כי המשיב וחבריו באו לביתו של תאופיק על מנת לפגוע בתאופיק ובבני ביתו ולהטיל בהם מום או נכות.

            כתוצאה מהמכות נפצעו פארס ותאופיק בראשם, ובעקבות היריות נפגע תאופיק בירך רגלו השמאלית, ומוחמד נפגע בירכו ונגרם לו שבר.

6.         המבקשת טוענת כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב. ראיות אלו מבוססות על עדויותיהם של מוחמד, תאופיק, פארס ואניס. כן טוענת המבקשת כי חיזוק לגרסאות אלו מצוי בהודיית המשיב בסכסוך ובוויכוח שהתגלע באותו יום בינו לבין תאופיק.

            המבקשת מבהירה כי מדובר בעבירות חמורות המלמדות על מסוכנותו של המשיב. מסוכנות זו נלמדת גם נוכח עברו הפלילי העשיר של המשיב, הכולל הרשעות בעבירות אלימות, סמים, סחיטה באיומים והחזקת סכין. נגד המשיב, כך נטען, תלויים ועומדים שני מאסרים מותנים בני-הפעלה; האחד של 3 חודשי מאסר והשני של 6 חודשים. המבקשת מדגישה גם כי קיים חשש לשיבוש הליכי המשפט בשל כך ששני מעורבים נוספים בתגרה ובירי נמלטו וטרם נתפסו. גם המשיב עצמו נמלט לאחר האירוע, ונתפס ונעצר רק כשבוע לאחר מכן.

7.         בא כוח המשיב אישר כי קיימות בתיק ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב בהתאם למבחנים המקובלים בפסיקה, אולם טען כי משקלן של הראיות בדבר זיהויו של המשיב כיורה הינו מופחת. לפיכך סבור הוא כי ניתן להסתפק בחלופת מעצר. אין מחלוקת לעניין הירי ופציעתם של מוחמד ותאופיק, ולמעשה המחלוקת היחידה בשלב זה של ההליך הינה בעניין זהותו של היורה.

8.         אין חולק כי בהודעותיהם הראשונות של המתלוננים לא הוזכר שמו של הנאשם כיורה. תאופיק מציין בהודעתו מיום 11.8.2007 כי "שלושה או ארבעה רעולי פנים התחילו לירות באוויר לכיוון שלנו". גם מוחמד מסר בהודעתו מיום 11.8.2007 כי התוקפים היו רעולי פנים (שורות 4-5). האב אניס מסר בהודעתו מיום 10.8.2007 כי אינו מכיר את שמות התוקפים (שורה 13), ואילו פארס הגיע למסור את גרסתו רק ביום 15.8.2007.

9.         עם זאת, בגרסאותיהם המאוחרות יותר מציינים המתלוננים כי המשיב הוא שירה באקדח, או לכל הפחות נכח באירוע והשתתף בהכאת המתלוננים.

            תאופיק מסר בהודעתו מיום 13.8.2007 כי בעת החקירה הראשונה היה בלחץ. "הופעל לחץ עליי ועל יתר בני משפחתי מאנשים שמוכרים שמשתייכים למשפחות פשע ולכן גם פחדתי. אבל עכשיו אני כן רוצה לספר את האמת. החלטתי לספר את האמת ואת כל אשר קרה לי ולאחי מוחמד כי אני מאמין במשטרה וברשות האכיפה והחוק ולא מפחד יותר" (שורות 4-7). בהמשך מספר תאופיק את הגרסה כמופיע בכתב האישום, ומדגיש כי מי שירה באקדח ופגע בו היה המשיב (שורות 48-49). גם מוחמד בהודעתו מיום 14.8.2007 מציין כי המשיב הוא שתקף את תאופיק והכה בו בראשו. כן מציין כי ראה את שאשא יורה, אך אינו יכול להשיב בוודאות אם גם המשיב ירה (עמ' 3 שורות 13-14).

            האב אניס העיד בהודעתו מיום 12.8.2007 כי ראה את המשיב יורה כלפי מוחמד ותאופיק (עמ' 1 שורות 17-18). אניס גם ראה את המשיב תוקף את תאופיק במקל.

            פארס בהודעתו מיום 15.8.2007 אף הוא מאשר כי ראה את המשיב מכה בתאופיק בעזרת מקל (עמ' 1 שורה 13). פארס ראה את שאשא יורה לכיוונם של המתלוננים, וציין שהסיק כי שאשא הוא שפגע במוחמד ובתאופיק (עמ' 2 שורה 32), אך הוסיף כי היו הרבה יריות. פארס מדגיש כי ייתכן שהיה אדם נוסף שירה, אולם הוא התמקד רק בשאשא. מכל מקום, לדבריו, היה "בלגן" והיו הרבה יריות (עמ' 3).

10.        המשיב מצדו לא כפר בוויכוח שהתפתח בינו לבין תאופיק בשעות אחר הצהריים, אולם כפר בטענה כי איים על המשיב. לדבריו, לא השתתף בתקיפת המתלוננים, וביום 10.8.2007 עזב את העיר ובמשך מספר ימים הסתובב (הודעה מיום 20.8.2007). המשיב לא מסר פרטים מדויקים על מקום הימצאו בכל אותם ימים.

11.        אין ספק כי ניתן למצוא סתירות בין גרסאותיהם השונות של העדים, ובא כוח המשיב הצביע בטיעוניו על סתירות שכאלו. הסתירה המכרעת נוגעת לזיהוי התוקפים. כאמור, בתחילה טענו כל המתלוננים כי אינם מזהים את התוקפים, ותאופיק ומוחמד אף טענו כי התוקפים היו רעולי פנים. גרסה זו שונתה כעבור מספר ימים. לשינוי עשויה להיות משמעות לעניין האמון שיינתן בגרסאות המאוחרות, אך כידוע בשלב זה לא דן בית המשפט בשיקולי מהימנות (ראה בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 133, 148; בש"פ 4811/97 משה נ' מדינת ישראל, פ"ד נא(3) 817; בבש"פ 2182/95 מדינת ישראל נ' מהאג'נה, פ"ד מט(2) 227, 229; בש"פ 9321/06  בורשינקוב נ' מדינת ישראל, פדאור (לא פורסם) 06 (28) 56).

12.        עם זאת אציין כי שינוי גרסה של מתלונן, ובמיוחד שינוי גרסה לעניין זיהוי מי שפגע בו, או כבישת העדות בעניין הזיהוי, עשויים לפגוע במהימנותו של העד, אלא אם ניתן הסבר משכנע ואמין לשינוי הגרסה (יעקב קדמי על הראיות, חלק שלישי עמ' 1614).